קצת יותר על המודל האדרגוגיה

הצורך להרחיב את הידע בנושא למידת מבוגרים מקבל משנה תוקף לאור התופעה של "למידה במהלך החיים" (lifelong learning). בישראל ובעולם המערבי כולו אנו עדים למספר הולך וגדל של מבוגרים הלומדים במסגרת פורמלית או בלתי פורמלית, והביקוש לכך הולך וגדל. ההכרה שהממדים האישיים, החברתיים ותעסוקתיים של הלומד מתפתחים במהלך כל החיים היא חדשה למדי. ההנחה שאין גבול ללמידה וטיפוח הפוטנציאל והכישורים של בני האדם מובילים לתפיסה מאוד אופטימית, שלפיה בני אדם יכולים ללמוד ואכן לומדים לא רק בילדותם ובנעוריהם אלא בכל תחנות החיים שלהם, ושהם מסוגלים להמשיך ללמוד, להשתנות ולהגשים את עצמם לשפר את איכות חייהם.

הרציונל התיאורטי העומד רוב המודלים של חקר הלמידה של המבוגרים הוא הרציונל התפתחותי, קרי הרציונל המבוסס על התיאוריות של פסיכולוגיה ההתפתחותית. זאת כיוון שתיאוריות אלה מספקות הן תשתית תיאורטית יעילה להמשגת התהליך של למידה מבוגרים והן קו מנחה להחלטות יישומיות בשטח, כגון התאמת שיטות הוראה ותכנון הרצף ההולם של הקורסים למאפיינים ולשלבי ההתפתחות של הלומד המבוגר ובניית תוכניות הכשרה למבוגרים בכלל. התיאוריות ההתפתחותיות של מבוגרים מתמקדות לרוב בשלושה היבטים: שינויים פיזיים, התפתחות קוגניטיבית או אינטלקטואלית והתפתחות האישיות במהלך החיים. המודל המפורסם ביותר הוא - המודל האדרגוגיה. עקרונות האנדרגוגיה מספקים תשתית איתנה לתכנון ההתנסויות הלימודיות של המבוגר, אך היישום אינו אוטומטי והוא קשור לגורמים הבאים (פרי, 1997): 1. המאפיינים האישיים הייחודיים של הלומדים (סטודנטים, עולים, גמלאים; השכלה קודמת, רמה אישית, מוטיבציה, הרקע מנטלי ועוד). 2. המאפיינים של נושאי הלימוד (מדעי הרוח, מדעים מדויקים, אחר). 3. המאפיינים של המצב הנתון שבו מתרחשת הלמידה (מוסד אקדמי, מרכז קהילתי, אולפן, קיבוץ, אחר). 4. היעדים והמטרות של הלמידה (תואר, תעודה, תחביב, חינוך בסיסי, לימוד במסגרת פיתוח ארגוני, קידום אישי או מיקצועי, אחר). תיאוריה זו עוזרת להבין את קיום ההבדלים בין קבוצות הלומדים השונות, שבאים לידי ביטוי גם בצרכים שונים. נוסף לכך, הבדלים ברקע אישי, ניסיון וידע קודמים עשויים להשפיע לטובה או לרעה על תהליך למידה של לומד מבוגר וכן להשפיע על שביעות רצונו מלימודים (נא לציין את המקור).